21: שמואל: ההדחה של בניו

פרק ח' שבספר שמואל, מספר על היום שבו הגיעו זקני השבטים לביתו של שמואל ואמרו לו שני דברים: 1. שני בניו, יואל ואביה, הם צמד חוטאים. לפיכך הם לא יוכלו לרשת את מקומו של שמואל. הפירוש המעשי של הודאה זו היה ששושלת כוהנים שתישא את שמו של שמואל, לא תקום ולא תהייה – והיא באמת לא קמה ולא הייתה. 2. בהמשך ישיר להדחה, ביקשו הזקנים משמואל שישים מלך עליהם. מלך שייצא בראש הצבא וילחם את מלחמותיהם, כפי שהיה מקובל בעולם הקדום.

השאלה הגדולה שעומדת במרכז הפרק, היא מדוע ביקשו הזקנים, לשנות את פניה של החברה השבטית, המסורתית, ולהפוך חברה מלוכנית? מדוע ביקשו לוותר על מעמדם כמי שעומדים בראש החברה, ולהכפיף עצמם למרותו של מלך, שנהנה מזכויות שלא היו להם?

בפרק זה אני עומדת על יתרונותיה המועטים של החברה השבטית, ועל חסרונותיה הרבים. ומראה שהשינויים המפליגים שהתחוללו במזרח הקדום של אותם ימים, חייבו את הזקנים לעשות את מה שעשו: להתלכד ולהעמיד מלך בראשם. שאם לא כן, שבטי ישראל היו נכבשים וחדלים להתקיים.

שמואל התנגד לבקשת הזקנים מנימוקים תיאולוגיים, של בגידה באלוהים. אלא שמאחורי טענותיו הסתתר עלבון צורב על שבניו הודחו מהכהונה ושלמורשתו לא יהיה המשך. העלבון, ואש הנקם שהוצתה בליבו, מסבירים מדוע בחר בשאול, הדמות הכי פחות מתאימה, להיות מלך בישראל. והם אלה שיסבירו את כל מעשיו הבאים.

האזנה נעימה, ליאורה

להוריד את הפרק כקובץ כאן.

ניתן לקרוא את התמליל כאן.