37: נבל שמו, וכשמו כן הוא: על נבל הכרמלי
אודות הפרק
פרשת נבל הכרמלי התרחשה בימים שבהם נמלט דוד מפני שאול, ששם לו למטרה להרוג אותו. באותם ימים החברה בישראל הייתה חברה שבטית, שעדיין לא הקימה גופי שמירה מוסדיים (כמו משטרה ומג"ב). ושעל כן, המשקים החלקאיים היו יעד ל"שוסי המדבר" (שוסים = שודדים), שהגיחו מהמדבר וגילחו אותם מכל רכושם – ונבל שחי בספר המדבר, היה הראשון להיפגע מידם.
הפרשה שלפנינו חושפת בפנינו את החולשה המבנית של החברה השבטית, שלא הייתה מסוגלת להגן על עצמה ועל רכושה, ואת החולשה של מי שנפלט מתוכה ונדחק אל התחתית החברתית – דוד היה אחר. ודווקא בשנות המנוסה התגבשה דמותו, דמות של מנהיג מלידה, שאנשים בוטחים בו והולכים אחריו.
דוד הקים יחד עם האנשים שחברו אליו מעין חברת שמירה, שהגנה על המשקים החקלאיים שחיו בספר המדבר, מפני פגיעתם השבטים הבוזזים. ונבל, עשה מה שרבים עשו ועושים עד ימינו: הוא התנער מחובתו לשלם את שכר השמירה שקיבל, וזו, כידוע, הייתה טעות גדולה.
בשנים האחרונות קמו אנשים שמציגים את דוד כמי שהקים גוף עברייני שסחט דמי שמירה "פרוטקשן" מנבל הכרמלי, שנפל קורבן בידיו. אלה שעושים כן, הופכים את הטקסט על פניו, ומגלים חוסר ידע בסיסי למציאות של הימים שבהם התרחשה הפרשה שלפנינו – וגם על כך נדבר כאן.
