חושבים טוב 162 - איך להתאבל ולאהוב אחרי המוות? עם טלי הלמן מור

אודות הפרק

״אבל זה האופן שבו אנחנו אוהבים את מי שמת״

ואם זו אהבה, מדוע אנחנו מתייחסים אליה כבעיה?

האמת היא, שכמה שנאהב יותר בימי חיינו, כנראה שגם נתאבל יותר. אנחנו לא מתאבלים על מי שאנחנו לא אוהבים. הלידה, החיים והמוות הן חוויות משותפות לכל אחד מאיתנו, אין אדם שהמוות לא דופק לו בדלת. אין. לפעמים מוקדם מדי, לפעמים בשיבה טובה. לפעמים ללא כל הסבר.

אז איך זה שדווקא בתוך חוויה כל כך אוניברסלית, אנחנו מגלים כל כך הרבה בדידות? למה דווקא ברגעים שאיבדנו את היקר לנו מכל אנחנו מרגישים שאף אחד לא מבין, או שאנחנו משוגעים, או מגזימים. ואיך גם מהצד התומך, כשאנחנו רוצים לנחם, לעזור אנחנו מרגישים חסרי אונים, נמנעים, מתחבאים מהאנשים שהכי היינו רוצים לעזור להם?

בפרק הזה פגשתי את טלי הלמן מור לשיחה אמיצה על כל מה שאנחנו לא מעזים לומר. שאלנו מדוע כמעט כל מי שמתאבל חושב שהוא משוגע? מדוע אנחנו ממהרים לתייג אבל בתור ״אבל פתולוגי״? איך בניסיונות שלנו לתמוך באובדן של אחרים אנחנו בטעות מנסים להרגיע רק את עצמנו, משאירים את מי שהכי זקוק לתמיכה לבד?

טלי הלמן מור היא פסיכותרפיסטית מתרגלת וצועדת בדרך הבודהיסטית שני עשורים, מלמדת ומרצה לפסיכולוגיה ופילוסופיה בודהיסטית, מתמחה בתחום של אובדן ושכול. ראש תחום אובדן ושכול בעמותת שותפים למסע.

אובדן ואבל אלו לא מחלות, לא בעיות שצריך לתקן. זו אהבה שונה שכדאי להכיל, לקבל. ומדהים איך לפעמים רק להכיר בזה זו התרופה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת.

מתחילים כאן.

*************

עורך: יאיר רונן

*************

האתר של טלי הלמן מור

הפייסבוק של טלי הלמן מור

*************

האירועים הקרובים:
23.1 | אונליין | לנצח את הדחיינות - איך לעשות היום במקום לדחות למחר?

2.2 | ת״א, אצלי בסלון! | סדנת כתיבה ככלי מרפא

*************

רוצים להישאר מעודכנים?