להוציא לאור להתמודד עם אוטיזם-טור דעה

אודות הפרק

מה קרה לילד שדיבר עם כוכבים? באה היועצת, נתנה לו ריטלין, ואמרה לו שבסוף הכל ייסתדר.

קבלו כמה מסקנות אישיות שלי בתור קורא צעיר. הקריאה על אחריותכן-

הספריה היא מקום מוגן

בתור ילד הספרייה היתה הבית השני שלי. תמיד היה שם שקט יחסי, ומבוגר אחראי שיכל להגן עליי במידה והתלמידים מכיתה ג' ינסו למרוח עליי צמר פלדה.

כשביקשתי להצטרף למשחקים של הילדים הם הציעו לי להיות קהל. כשרציתי לקחת חלק בחוג ג'אז עם הבנות – שוב, הציעו לי לשבת בתור קהל, וכך גם כשהצטרפתי למקהלת בית הספר.

במשך הזמן התרחקתי כי לא היה לי שווה לספוג את המולת החצר אם ממילא לא משתפים אותי.

אותה המולה תמיד הקשתה עליי את ההימצאות במקומות הומים, אבל גם כאן הספרות הגיעה כפיתרון. התחלתי להאזין לספרים. המידע והאוזניות הגנו עליי. ההאזנה לספרים מרכזת אותי בכל משימה מורכבת, ומשככת את הרעש באוטובוסים ומקומות צפופים. כמעט והפסקתי להאזין למוזיקה.

2. ספרים לימדו אותי לדמיין מציאות אחרת.

אהבתי את הספריה אבל התקשיתי בקריאה לכשעצמה. העיניים שלי התרוצצו בין פסקאות.

למרות הכל המדפים היו מקום מיסטי, והעניקו לי שייכות. עוד לא ידעתי שיש דבר ספקטרום, ושאני חג סביבו כמו כוכב פלוטו בקצה מערכת השמש אבל בינתיים היה לי מקלט.

תמיד עודדו את הילדים והילדות בכיתה שלנו לקרוא כדי שידמיינו את עצמם לוחמים או נסיכות. אבל אני קראתי כי ספרות הוכיחה לי שאפשר לעשות משהו מבלי להיות הכי מוכשר, ספורטיבי או פופולארי. המילים נתנו לי תקווה שיש משהו שאני טוב בו למרות כל הנכשלים במתמטיקה ובמדעים.

מעולם לא הגעתי עם רשימת הספרים והמחברות הנכונים ליום הלימודים הנכון (ופעם אחת גם לא לבית הספר הנכון), אבל ידעתי איפה למצוא ציטוטים מספרים גם שנים לאחר מכן.

3. ילדים כמוני הפכו להיות הסופרים שאת הספרים שלהם אני קורא

במשך השנים ערכו בבית הספר שלנו מפגשים עם סופרים. כשתיארו את עצמם בתור ילדים הרגשתי שהם מספרים עליי. כולם התחבאו בספריות, והסתרבלו בכבלי הדמיון שהשתלשלו מהמוח שלהם בזמן שהתבקשו למלא מבחן בהנדסה.

בכיתה ט' המורה לחשבון אמרה לי שאם היו מכנסים את המוח שלי לציפור – היא הייתה עפה אחורה. כעבור שנים גיליתי שאותו הדבר קרה גם לאגי משעול.

4. סופרים הם אנשי מקצוע שנוטים לחבוש שני כובעים

הרבה לפני שהוצאתי עוסק פטור, הייתי בטוח שרק סופרים עוסקים בשני מקצועות. בכל מפגשי הסופרים הם סיפרו על עיסוקים בתחומים נוספים בזמן שהספרות נשארה איתם, ותמיד היה להם לאן לחזור.

כבר בתור ילד הבנתי את הגדולה האמיתית של סופרים, הם שונים משחקנים שמחכים לאודישנים בבית או שוטרים שמפסיקים את עבודת המשטרה ברגע שהמדים חוזרים לארון.

סופרים היו נערצים בעיני מכיוון שהקדישו את עצמם לכתיבת ספרים לילדים כמוני ואף אחד לא התרברב בתמורה שקיבל.

[

5. בספרות יש מקום לכולם

ספרות הייתה עבורי הבטחה לכך שכל משוכה תהפוך לנשק כי אנשים כמונים ההופכים בסוף לסופרים.

קראתי, אף על פי שאף רומן לא שיקף את הזהות הקווירית שלי, ושום סופר לא טרח לתאר התמודדות עם פער בין דיסלקציה לגאונות.

למרות שהייתי מסונוור מכדי להבחין בהעדר הבבואה של עצמי בין הספרים בספריה, תמיד קראתי מתוך ידיעה שאכתוב את הספרים שחסרים לי על המדף.

6. אומנות המבע הספרותי

השוטטות בין הספרים והחזרה אליהם לימדה אותי את אומנות המבע הספרותי. לא הכתיבה לכשעצמה אלא מלאכת סיפור המאפשרת הבנייה ברורה יותר של המציאות, דבר אשר עלול להיתפש בעיני הזולת כתמוה.

רוב האינטראקציות שלי עם העולם החיצון מבוססות בעיקר על אינפורמציה, רשמים ואנקדוטות. אנשים מתקשרים אחד עם השני באותה האגביות בה הם מדליקים סיגריות ואני ומצית שיחות כמו עם אבני צור.

אומנות המבע הספרותי לימדה אותי שיש דרך אחרת, לספר בכל פעם סיפור אחד שאלף אנשים שונים יבינו באלף דרכים שונות. לא מדובר בתחליף לאף קשר חברתי, אבל הוכחה לכך שיש מקום ומשמעות גם לקולות שאין להם דרכים אחרות להישמע.