הסכתרבות: גור קורן בעקבות המחזה 'הנכד' ומשברי הכתיבה שבדרך

בפרק הקרוב נדבר על העבודות המשותפות עם עירד רובינשטיין ובעיקר עם גלעד קמחי (שכיום משמש בתור המנהל האמנותי של הקאמרי).  כיום תיאטרון הקאמרי מוביל בקידום אמנים צעירים, בעיקר מחזאים. 

בשיחה, קורן מספר איך בעצמו צמח תוך עשור מספסל בית הספר לכתיבה של עדנה מזי"א ואבישי מילשטיין לכסא מחזאי הבית של תיאטרון בית ליסין ולאחר מכן- הקאמרי. 

רמז, הסיבה לכך קשורה לסיפורים הביוגרפיים של קורן אותם הוא מפזר בנדיבות בין המחזות אותם הוא כותב.

לאחרונה עלה המחזה 'הנכד' על פי 'העצים מתים זקופים'  מאת  אלחנדרו קאסונה  (1959) שאותו ביים אצל סופי מוסקוביץ.  בראיון נשאל איך זה ליצור אינטרפטציה למשהו שאף אחד לא מכיר את המקור שלו? ומה הקשר בין המחזה 'הנכד-' העוסק בסיפור התחזות שנועד לשמח סבתא בימיה האחרונים, לבין 'רומיאו ואמא' העוסק באותה תמה. 

מה גרם לגור קורן, לכתוב מונולוג לעוזרת  הפיליפינת של הסבתא? , ולמעשה, כיצד ניסו לטשטש את הסממנים הספרדיים של המחזה ולהפוך אותו לכזה שיכל להתרחש גם בישראל?.

דווקא כשעולה מחזה העוסק באובדן זיכרון ושיכחה, קורן, מחזאי הבית של הקאמרי נאבק כדי לכתוב, וחולם תמיד על המחזה הבא (שאולי יעסוק בכלל בכדורסל?). 

הסכתרבות עם גור קורן, הפרק שיסתיים בכעס מבורך!