רוזה האדומה - המלחמה, האנושיות והתאו

בחלק השני בסדרת 'רוזה האדומה' שוחחתי עם ד"ר גל הרץ על התנגדותה העמוקה של רוזה לוקסמבורג למלחמת העולם הראשונה ועל תפיסת העולם העולה מהתנגדות זו. במרכז הפרק ניתחנו את אחד ממכתביה המרטיטים של רוזה, אותו הקריאה בכישרון ורגישות דבורה אלחדד ארושס ואשר מופיע בפרק כשברקע ניגון של גונו שהיה אהוב על רוזה. להלן כמה שורות מהמכתב בתרגומה של לאה גולדברג - "עוביו וחוסנו של עור התאו היה למשל בפי הבריות, והנה נקרע גם הוא... עמדתי לפני התאו והוא התבונן בי,עיני זלגו דמעות דמעותיו שלו היו הדמעות הללו; גם למראה סבלו של אח אהוב לא יחרד אדם יותר משנחרדתי אני למראה הסבל הזה וקוצר ידי להושיע... הו תאואי העלוב, אחי המסכן והאהוב,הנה אנו עומדים כאן שנינו באפס כוח,בטמטום, ואין אנו אלא מכאוב, ואין אונים, וגעגועים"